פסק-דין בתיק ת"א 177033-09

כללי

1. לפני תביעה לפיצויים בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: " החוק"). התובע, יליד 1934, נפגע בתאונת דרכים ביום 21.11.07 עת נסע באוטובוס בו נהג הנתבע 1. השימוש באוטובוס היה מבוטח על ידי הנתבעת 2. אין מחלוקת באשר לחבות הנתבעים לפצות התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. המחלוקת היא באשר לנזק. בתיק נשמעו ראיות.

הנכות הרפואית

2. לתובע נגרם שבר תת ראשי של צוואר ירך שמאל ושבר תת ראשי של הומרוס שמאל. הוא עבר בתאריך 26.11.07 ניתוח להחלפה חלקית של פרק הירך ובתאריך 10.4.08 ניתוח להחלפה חלקית של מפרק הכתף. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: " המוסד"). התובע עמד בפני ועדות רפואיות של המוסד. נקבעה לו נכות בת 100% מיום התאונה ועד ליום 31.7.08. ועדה רפואית לעררים ציינה בישיבתה מיום 10.6.09 כי לתובע נגרמה נכות ניכרת בשל פגיעה משמעותית סימולטנית בשתי גפיים באותו צד, כאשר אין עדות למצב קודם. צוין כי הפגיעה סביב הכתף היא ניכרת וגורמת לקושי תפקודי בולט ביותר. בגין הפגיעה בפרק הירך הועמדה נכותו הצמיתה על 30%  לפי סעיף 48(1) ג' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן: " תקנות הביטוח הלאומי") ובגין הכתף הועמדה הנכות הצמיתה על 25%, לפי סעיף 41(4) ג' לתקנות הביטוח הלאומי. הנכויות הצמיתות הן החל מיום 1.2.09 .

3.  קביעת המוסד היא קביעה על פי דין ובהתאם לסעיף 6ב לחוק היא מחייבת בהליך זה. נכותו הרפואית של התובע בגין התאונה עומדת, אם כן,  על 47.5%.

המצב הרפואי ללא קשר לתאונה

4. על רקע מחלת הלב ממנה סובל התובע ולבקשת הנתבעים מונה בתיק מומחה רפואי בתחום הקרדיולוגיה, פרופ' צבי ורד, על מנת להעריך מצבו הרפואי של התובע ללא קשר לתאונה. במסגרת חוות דעתו מיום 11.7.10 ציין המומחה, כי התובע עבר בשנת 2002 צנתור לב, אשר הדגים מחלה כלילית משמעותית בכלי הדם הכליליים. בעקבות ממצאים אלו ובשל חומרת המחלה בוצע ניתוח מעקפים. לאחר הניתוח לא היו סימפטומים במשך כשנתיים. באוקטובר 2004 התעלף ונצפה פרפור חדרים. הוא עבר החייאה מוצלחת, בהמשך עבר צנתור לב נוסף ונמצאו מעקפים פתוחים. בוצעה השתלת דפיברילטור. מאז מצוי במעקב קרדיולוגי. הוא עבר צנתור לב נוסף בשנת 2006 ומאז מצבו יציב, כאשר, למעשה, הוא אינו מבצע מאמצים משמעותיים מאז התאונה. בסוף שנת 2009 עבר ארוע מוחי קל, אשר ממנו כנראה החלים. בסריקה טומוגרפית של המח כבר בינואר 2009 נמצאו מוקדים המתאימים לתסחיפים למח וזאת בנוסף לממצאים של אטרופיה מוחית והרחבת החדרים, שהייתה קיימת כבר קודם. המחלה הטרשתית היא מפושטת ובאה לביטוי גם בדופלקס עורקי הצוואר, שגם הם חולים בטרשת קשה. הוא מטופל בטיפול תרופתי משולב ללב, לסוכרת, ליתר לחץ דם ולעודף שומנים בדם. המומחה ציין כי אין ספק שהתובע סבל ועודנו סובל ממחלת לב וכלי דם משמעותית, אשר התגלתה בשנת 2002, על רקע גורמי סיכון ובהם סכרת, יתר לחץ דם ועודף שומנים בדם. בשנת 2004 ארע סיבוך חמור נוסף למחלה. נכותו בגין מחלת הלב עומדת על 50% ובגין הפרעות הקצב עומדת על 100%. לכך יש להוסיף נכות בגין ארוע מוחי חוזר, שאינה בתחום הקרדיולוגיה, כאשר, קרוב לודאי, התובע עבר יותר מארוע מוחי אחד. סביר להניח שקיים קיצור בתוחלת חיי התובע עקב מחלתו וכן עקב הסיכון לחזרת ארוע מוחי. ארוע מוחי נוסף, אם יחזור, יקצר באופן משמעותי את תוחלת חייו. בתשובותיו מיום 6.9.10 לשאלות הבהרה שהפנה התובע ציין המומחה, כי כל פגיעה מוחית נוספת, ולו קלה, עלולה לקצר את תוחלת חייו. לשאלה אם לולא הפגיעה בתאונה היה מסוגל להמשיך בעבודתו השיב, כי סביר להניח שהיה יכול להמשיך לעבוד בעבודה שאינה כרוכה במאמץ פיסי, כדוגמת מנהל חשבונות. בתשובה מיום 6.9.10 לשאלות הבהרה מטעם הנתבעים ציין המומחה, כי תוחלת החיים הסטטיסטית לגבר בן 76, 10.5 שנים, אינה מתאימה לתובע. יש להעריך את תוחלת חייו בלפחות 30%, וקרוב לודאי 50%, פחות מהצפי בטבלאות הסטטיסטיות. פרופ' ורד לא זומן לחקירה על חוות דעתו.

5. הנתבעים צרפו ממצאי בדיקת סריקה טומוגרפית ממוחשבת מיום 14.1.09 (נ/1), שם צוין כי נמצאה החמרה קלה באטרופיה המוחית. עוד צרפו הנתבעים סיכום אשפוז מדצמבר 2009 במחלקה הנוירולוגית בחשד ל- NPH (נ/2), כאשר נרשם " לאחרונה יש אי שליטה בשתן, נפילות חוזרות". מסמך נוסף הוא סיכום אשפוז מינואר 2010 במחלקה הנוירולוגית (נספח ד' למוצגי הנתבעים) בהבחנה של  ארוע מוחי ותלונות על הפרעות בהליכה ואי שליטה על השתן. יצוין כי מדובר ברישומים רפואיים הקודמים למועד בו ערך המומחה את חוות דעתו, יולי 2010. המומחה אף התייחס מפורשות למסמך נ/1 במסגרת חוות דעתו וציין כי עמדו בפניו מסמכים רפואיים המתייחסים לאשפוזים בינואר - פברואר 2010.

הפגיעה התפקודית והפסדי השתכרות

6. התובע מציין בתצהירו כי עובר לתאונה היה עצמאי לחלוטין, התגורר לבדו ועבד למחייתו כמנהל חשבונות. בעקבות התאונה הוא סובל מהגבלה קשה הן בידו השמאלית והן ברגל שמאל, הוא מתקשה בניידות, בעלייה ובירידה במדרגות ומהלך מרחקים קצרים ביותר. הוא מתנייד בעזרת הליכון או כסא גלגלים. הוא מתקשה בכל פעולות היום - יום. אף המוסד לביטוח לאומי מצא, לאחר התאונה, כי הוא תלוי בעזרת הזולת בבצוע רוב פעולות היום - יום ברוב שעות היממה, בעוד שבשנת 2006 נדחתה תביעתו לסיעוד. התובע טוען בתצהירו כי לולא התאונה יכול היה להמשיך בעבודתו עוד שנים רבות. מחלת הלב ממנה הוא סובל לא הגבילה אותו בתפקוד ומצבו יציב משנת 2004 לערך. התובע מציין כי מקצועו הוא מנהל חשבונות והוא עבד במקצוע זה כשלושים שנה. עובר לתאונה עבד כמנהל חשבונות במשרד נסיעות "וייס טורס" בבני ברק במשרה חלקית, ארבע שעות ביום. במקביל, כך ציין, סייע לבתו בהנהלת חשבונות, ללא הכנסה. מאז פגיעתו בתאונה לא שב לעבודה.

7. בחקירתו ציין, כי נהג להגיע לעבודתו בשלושה אוטובוסים. לאחר התאונה עזר לבתו בעבודתה " הייתי עובר על החומר, היא עבדה על הרישיון שלי. הייתי מייעץ לה אם היו בעיות, הייתי מסביר לה איך לעשות את זה" (עמ' 19). לאחר התאונה המשיך לערוך את תלושי השכר עבור וייס טורס " יכול להיות כמה חודשים".  הוא אינו זוכר שפנה למוסד בשנת 2006 על מנת לקבל סיעוד (עמ' 20). 

8. מטעם התובע העיד מר זלמן וייס, מנהל חברת וייס טורס בע"מ. מר וייס ציין בתצהירו כי התובע עבד בחברה במשרה חלקית בהנהלת חשבונות מאז מאי 2002 ועד יום התאונה. הוא ציין כי עבודת התובע הייתה לשביעות רצון החברה. לולא התאונה לא הייתה מניעה להמשיך להעסיקו בחברה למשך שנים נוספות, חרף גילו. הוא ציין כי " לא זכורה לי בעיה רפואית כלשהי אצל מר חמי אשר השפיעה באופן כלשהו על תפקודו בחברתנו".  בחקירתו ציין מר וייס כי התובע עבד בחברה ברציפות מאז מאי 2002 ללא הפסקות וללא היעדרויות. הוא היה מגיע לעבודה באוטובוסים (עמ' 4). " לפעמים הוא היה מצלצל ואומר אני אבוא מחר במקום היום". לאחר התאונה נשלח לביתו שליח על מנת שיערוך את תלושי השכר, ללא תשלום: " הוא עשה את זה בתור ידידות, עד שמצאתי מישהו שיעשה את זה" (עמ' 5), בתקופה של כמה חודשים. " הייתה לו בת, הוא ביקש מהבת שלו שתעשה בשבילי, בתו עבדה אתו. לא יודע מה הוא עשה בדיוק בבית, אמרתי לו מה קורה עם המשכורת, הוא אמר הבת שלי תהיה בקשר, כך עשיתי עד שמצאתי מישהו שיעשה" (עמ' 6). 

9. בנו של התובע, פליקס, ציין בחקירתו כי לאחר התאונה התובע המשיך לערוך תלושי שכר: " הוא נעזר באחותי, הוא היה מגיע לאחותי עם מקל...היא הייתה יורדת למטה, הוא היה מחכה באוטו. היה עולה אליה הביתה ואצלה היה מכין את התלושים...זה נמשך עד שהיה לה קשה לבוא ולקחת אותו ולהחזיר אותו...הקליינטים שלה שילמו לבתו" (עמ' 10). התובע לא עבד עבור וייס טורס מאז התאונה. " אני לא יודע אם אחותי עבדה עבור וייס. אני יודע שבמשך הזמן הוא העביר לאחותי את כל הקליינטים. לא יודע אם גם את וייס...הוא עזר לה עם הקליינטים אחרי התאונה, לא יודע לגבי וייס...אני לא זוכר כמה זמן זה נמשך, בין כמה חודשים לעד שנה, לא זוכר בדיוק" (עמ' 11).

10. מהמסמכים שצורפו עולה כי שכרו הרבע שנתי של התובע, כפי שדווח למוסד, עמד על 16,092 ש"ח, 5364 ש"ח בממוצע לחודש. סכום זה משוערך להיום עומד על 6236 ש"ח ובניכוי מס - 6000 ש"ח במעוגל.

11. יש לציין, כי ממסמכי המוסד עולה, כי בהערכת תלות שבוצעה לתובע במאי 2010 נרשם מפי התובע: " לאחר שעברתי תאונת דרכים מצב הדרדר לפני 4 חודשים עברתי ארוע מוחי ועכשיו בכלל קשה לי ". ועדת ערר של המוסד מאוגוסט 2010 קבעה כי חלה החמרה במצב התובע עקב ארוע מוחי.

12. התובע בסיכומיו טוען, כי התאונה  גרמה לו לנכות תפקודית בת 100% והוא לא יכול היה להמשיך בעבודתו. לנכותו בתחום הקרדיולוגיה אין משמעות תפקודית, שהרי מומחה בית המשפט קבע כי מצבו יציב וסביר להניח שהיה ממשיך לעבוד בעבודתו כמנהל חשבונות לולא התאונה. הוא עבד באופן סדיר משנת 2002, ללא כל בעיה תפקודית, חרף מחלת הלב ממנה סבל. התובע מסכים לכך שתוחלת חייו התקצרה בעקבות מצבו הלבבי ויש להעמיד הקיצור על 40%, 3.6 שנים במקום 9 שנים, עד גיל 84.4 שנים. התובע עותר לפיצוי בגין הפסדי שכר לעבר מיום התאונה עד גיל 78, ינואר 2012. הוא אמנם סייע מספר חודשים לאחר התאונה לבתו, בביתה, להכין תלושי שכר ללא תשלום, אך הבת הייתה צריכה להביאו ולהחזירו בכל פעם. התובע עבר ארוע מוחי קל בינואר 2010, אך אין כל בסיס לטענה כי לא היה יכול להמשיך לעבוד לאחר ארוע זה. ככל שהנתבעים רצו לטעון כי לתובע נכות בתחום הנוירולוגי, אשר גורעת מתפקודו, היה עליהם לעתור למומחה בתחום הנוירולוגי. העובדה, שהנתבעים לא ביקשו מומחה בתחום הנוירולוגי מביאה למסקנה, כי חוות דעת כזו לא הייתה תומכת בעמדתם. בהעדר חוות דעת מתאימה, לא ניתן להסיק מהמסמכים הרפואיים שהציגו הנתבעים מסקנה כלשהי לגבי כושרו ותפקודו של התובע. אף פרופ' ורד ציין כי התובע עבר ארוע מוחי קל, ממנו נראה שהחלים. בנוסף, עותר התובע לפיצוי בגין הפסדי תשלומי הפנסיה, כ - 4% בממוצע מהפסדי השכר.

13. הנתבעים טוענים בסיכומיהם, כי התובע לא איבד את כושר עבודתו עקב התאונה. מהראיות עולה, כנטען, כי המשיך לעבוד לאחר התאונה כשנה. הוא המשיך לעבוד מביתו ושליח הגיע ולקח ממנו מסמכים, זאת במשך כמה חודשים, בהתאם לעדות מעסיקו, מר וייס. גם בנו ציין כי המשיך לעבוד מביתו בין כמה חודשים לשנה. לא הוצגו נתונים לגבי התקופה המדויקת בה המשיך לעבוד מביתו לאחר התאונה ולכן יש לקבל הטענה, כי התובע המשיך לעבוד מביתו עד הארוע המוחי אותו עבר, בינואר 2009. התובע ניסה להסתיר את עבודתו לאחר התאונה ולכן לא הופקו תלושי שכר על שמו, אלא על שם בתו. בתו של התובע לא הגיעה להעיד על מנת לאשר כי היא זו שקיבלה שכר ולא התובע, והימנעות זו מלהעיד יש לזקוף כנגד גרסת התובע. מהמסמכים הרפואיים עולה כי התובע עבר ארוע מוחי בינואר 2009 ויש לקבוע, כי הוא היה מפסיק לעבוד במועד זה ממילא, ללא קשר לתאונה. הארוע המוחי גרם להידרדרות משמעותית במצבו התפקודי. לא היה צורך למנות מומחה רפואי בתחום הנוירולוגי בהתייחס לכך, כיון שהנתבעים אינם טוענים טענות שברפואה ביחס לארוע המוחי. הנתבעים מבקשים להתייחס רק לתלונות התובע עצמו על מצבו כתוצאה מאותו ארוע. רק במועד הארוע המוחי איבד התובע לראשונה את השליטה על השתן וחלה הידרדרות ביכולתו ללכת. לפיכך, את הפיצוי בגין הפסדי השכר יש לחשב רק עד ינואר 2009, עת היה התובע בן 75 שנים. עד אז עבד התובע יחד עם בתו. התובע לא הוכיח כי נגרמו לו הפסדים וכמה השתכר לאחר התאונה. לכל היותר התובע זכאי לפיצוי בגין חודש וחצי לאחר התאונה, עת היה  מאושפז.

14. התובע בסיכומי התשובה חוזר ומציין כי, אמנם, עזר לבתו תקופה מסוימת בהנהלת חשבונות, אך מכאן אין להגיע למסקנה כי עבד. הנתבעים רשאים היו לזמן את בתו של התובע לעדות, כדי לתמוך בטענותיהם בדבר עבודתו של התובע, ולא עשו כן. אין כל ראיה לכך שהתובע לקה בארוע מוחי בינואר 2009. במסמכים הרפואיים שצורפו בעניין זה כלל לא מצוין שמדובר בארוע מוחי. בתלונות התובע לבדן אין כדי לסייע לנתבעים בטענותיהם, שהרי קשיים בהליכה היו לתובע עקב התאונה וכך גם קשיים בהטלת שתן. טענות הנתבעים כי מצבו הרפואי אינו קשור לתאונה אלא נובע מסיבות אחרות הן טענות שברפואה, אותן היה צריך לתמוך בחוות דעת. 

15. לאחר עיון בחומר הראיות ובטענות הצדדים אני מקבלת טענת התובע כי הפסיק לעבוד בגין התאונה, כך שנכותו התפקודית בגינה עומדת על 100%. פגיעתו האורטופדית של התובע בתאונה הייתה קשה, כפי שציינה אף הועדה הרפואית של המוסד, ומנעה ממנו להמשיך להגיע למקום עבודתו ולבצע עבודתו. לא הוצגו נתונים לגבי פגיעה תפקודית של התובע מסיבה אחרת, שאינה קשורה לתאונה, עד ינואר 2010. למרות מחלת הלב הקשה ממנה סבל עוד משנת 2002, בהתאם לראיות שהוצגו, התובע עבד באופן רצוף וללא מגבלות תפקודיות. הנתבעים לא עתרו למינוי מומחה בתחום הנוירולוגי, אשר יתמוך בטענה בדבר מגבלות התפקוד של התובע עקב האירועים המוחיים שעבר, ויוער כי מלוא המסמכים הרפואיים לגבי ארועים אלו כלל לא צורפו וקיים רק מסמך אחד, מינואר 2010, המציין מפורשות כי התובע עבר ארוע מוחי. מומחה בית המשפט בתחום הקרדיולוגי התייחס לארוע מוחי אותו עבר התובע בשנת 2009 וציין כי מדובר בארוע קל. בפני המומחה עמדו גם ממצאי בדיקת הסריקה הטומוגרפית הממוחשבת מינואר 2009, אליה מפנים הנתבעים. המומחה ציין כי לולא התאונה סביר להניח כי התובע היה ממשיך לעבוד בעבודתו כמנהל חשבונות. עם זאת, בינואר 2010 עבר התובע ארוע מוחי ונרשמו תלונות לגבי הפרעות בהליכה ואי שליטה על השתן. מצבו הדרדר מאז. הוא עצמו מסר במסגרת הערכת תלות למוסד כי מאז הארוע המוחי בשנת 2010 חלה הידרדרות במצבו וועדת ערר של המוסד קבעה באוגוסט 2010 כי קיימת החמרה במצבו עקב ארוע מוחי. לפיכך, לאור כלל הנתונים שהובאו, אניח כי התובע היה מפסיק, לולא התאונה, לעבוד בינואר 2010. הוא זכאי לפיצוי בגין הפסדי שכר מיום התאונה ועד ינואר 2010, 26 חודשים. איני מקבלת טענת הנתבעים, כי התובע עבד והשתכר שכר כלשהו לאחר התאונה. מקובלת עלי עדות מר וייס כי, תחילה, במשך מספר חודשים, נעשה ניסיון להעביר לתובע המסמכים הנדרשים על מנת שיכין תלושי שכר בביתו, יחד עם בתו, אך זאת כסיוע ללא שכר. בהמשך התברר, שהתובע לא יוכל לשוב לעבודה. סכום הפיצוי לו זכאי התובע בגין הפסדי השכר לעבר עומד, אם כן, על 156,000 ש"ח. לסכום זה תתווסף ריבית מאמצע תקופה.